נכתב על ידי נעמי
שנה א' של ילדתנו בבית הספר השכונתי, שנחשב מצויין מבחינת ילדים ורמתו הפדגוגית, עברה לא בנעימים.
הסגלותינו כמשפחה לבי"הס היתה כמעט בלתי אפשרית, חיכינו שהשנה תיגמר.
זה התחיל בסבל של לא לקום בבוקר ולצאת למסגרת שכופה על הנוכחים בה מצויינות, מנהיגות, והתבלטות חברתית....
נתונים אשר היקשו עלינו שיתוף פעולה, ויצרו לחץ וסבל מתמשך המלווים בחרדות וחלומות מפחידים..
וזה המשיך אחה"צ בלחץ של שעורי הבית, הציונים במבחנים, של ילדי א' שרק מתחילים להבין מה זו מסגרת פדגוגית.....
חיפשנו משהו יותר רגוע, שדוגל בלמידה שהיא חויה, בהקשבה לפרט ובכבוד לקצב הלימוד האישי ללא לחץ כלשהו,
ידענו מראש שזה מה שאנו מחפשים ובמסגרת החינוך הנורמטיבי לא נזכה להשיג.
לא היתה מסגרת פנוייה כזו ברדיוס ההגיוני שלנו, ללא כל ברירה חשבתי על חינוך ביתי והבנתי שילדתינו צריכה חברה מאתגרת ותחושת שייכות קבועה למקום שיכיל אותה . חשתי שלא יהיה באפשרותי לספק לה זאת.
עקבתי אחר קבוצת הורים עקשנית שניסתה להקים בי"ס אלטרנטיבי לאורך זמן ושהפעם הצליחו
שמעתי על הקמתו של בי"הס הפתוח בכפר הירוק "מקום לגדול".
לאחר שערכנו חישובים כלכלים, כי הרי לכל דבר יש מחיר, החלטנו ששוה לנסות ולו רק כדי להחלים מהמסגרת הנורמטיבית שבה היינו. כדי לחוות חוויה אחרת של למידה ולחזור לחוייה הכייפית של הקימה בבוקר.
היום אנו צופים בילדתינו,שמחה, מאושרת, מתעוררת מוקדם יותר שמחה ומתגעגעת למסגרת הנוכחית,
ללא ספקות, ללא לחצים, ללא חרדות וללא חלומות מפחידים.
אנו חשים יותר שמחה בבית, ללא לחץ של להספיק לסיים שיעורים ולהספיק ללמוד עוד ועוד מתוך החלטה של מישהו אחר, אני חשים למידה בכל תחום שבו יש עיניין ללא צורך בציון או בתיוג של הצלחה,
אנו לומדים ביחד להקשיב ולזהות את הצרכים האישיים, הנכונים לנו כמשפחה ולילדתינו בפרט,
אנו לומדים לתת זמן ולקחת זמן ללא המרוץ המטורף של " לסיים חוברת לימוד בשלושה חודשים"
זה כייף יותר להיות רגועים זה בטוח ואנו נותנים אמוננו ביצר הסקרנות הטבעית של הרצון לגלות ולדעת,
שם הלמידה האמיתית מתבצעת,
ההוכחה שלי לכך היא שכל מי ששאלתי "כמה הינך זוכר מ 12 שנות הלימוד של בי"הס"?
במקרה הטוב תשובתו היתה "אולי כמה נתונים בודדים", בטוח לא כל מה שלמד ובטח שלא זכר את כל מה שקיבל עליו100 במבחן.
שנה א' של ילדתנו בבית הספר השכונתי, שנחשב מצויין מבחינת ילדים ורמתו הפדגוגית, עברה לא בנעימים.
הסגלותינו כמשפחה לבי"הס היתה כמעט בלתי אפשרית, חיכינו שהשנה תיגמר.
זה התחיל בסבל של לא לקום בבוקר ולצאת למסגרת שכופה על הנוכחים בה מצויינות, מנהיגות, והתבלטות חברתית....
נתונים אשר היקשו עלינו שיתוף פעולה, ויצרו לחץ וסבל מתמשך המלווים בחרדות וחלומות מפחידים..
וזה המשיך אחה"צ בלחץ של שעורי הבית, הציונים במבחנים, של ילדי א' שרק מתחילים להבין מה זו מסגרת פדגוגית.....
חיפשנו משהו יותר רגוע, שדוגל בלמידה שהיא חויה, בהקשבה לפרט ובכבוד לקצב הלימוד האישי ללא לחץ כלשהו,
ידענו מראש שזה מה שאנו מחפשים ובמסגרת החינוך הנורמטיבי לא נזכה להשיג.
לא היתה מסגרת פנוייה כזו ברדיוס ההגיוני שלנו, ללא כל ברירה חשבתי על חינוך ביתי והבנתי שילדתינו צריכה חברה מאתגרת ותחושת שייכות קבועה למקום שיכיל אותה . חשתי שלא יהיה באפשרותי לספק לה זאת.
עקבתי אחר קבוצת הורים עקשנית שניסתה להקים בי"ס אלטרנטיבי לאורך זמן ושהפעם הצליחו
שמעתי על הקמתו של בי"הס הפתוח בכפר הירוק "מקום לגדול".
לאחר שערכנו חישובים כלכלים, כי הרי לכל דבר יש מחיר, החלטנו ששוה לנסות ולו רק כדי להחלים מהמסגרת הנורמטיבית שבה היינו. כדי לחוות חוויה אחרת של למידה ולחזור לחוייה הכייפית של הקימה בבוקר.
היום אנו צופים בילדתינו,שמחה, מאושרת, מתעוררת מוקדם יותר שמחה ומתגעגעת למסגרת הנוכחית,
ללא ספקות, ללא לחצים, ללא חרדות וללא חלומות מפחידים.
אנו חשים יותר שמחה בבית, ללא לחץ של להספיק לסיים שיעורים ולהספיק ללמוד עוד ועוד מתוך החלטה של מישהו אחר, אני חשים למידה בכל תחום שבו יש עיניין ללא צורך בציון או בתיוג של הצלחה,
אנו לומדים ביחד להקשיב ולזהות את הצרכים האישיים, הנכונים לנו כמשפחה ולילדתינו בפרט,
אנו לומדים לתת זמן ולקחת זמן ללא המרוץ המטורף של " לסיים חוברת לימוד בשלושה חודשים"
זה כייף יותר להיות רגועים זה בטוח ואנו נותנים אמוננו ביצר הסקרנות הטבעית של הרצון לגלות ולדעת,
שם הלמידה האמיתית מתבצעת,
ההוכחה שלי לכך היא שכל מי ששאלתי "כמה הינך זוכר מ 12 שנות הלימוד של בי"הס"?
במקרה הטוב תשובתו היתה "אולי כמה נתונים בודדים", בטוח לא כל מה שלמד ובטח שלא זכר את כל מה שקיבל עליו100 במבחן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה